עד לעשור האחרון, המאמץ העיקרי של המחקר בסוכרת מסוג 1 התמקד סביב שיפור תכונות מולקולות האינסולין, שדרוג אמצעי ההעברה והמדידה כמו משאבות, חיישנים ועטי הזרקה ודרכים חדשות להעברת האינסולין החיצוני לתוך הגוף (משאף, כדור וכדו’).

בנוסף, ישנו היקף גדול של עבודה על אינסולין המגיב לשינויים ברמת הסוכר. מדובר במדבקות עם מחטים מיקרוסקופיות המשחררות אינסולין בהתאם לשינויים בריכוז הסוכר ברקמה התת עורית.

מאמצים אלו אכן הביאו לשיפורים משמעותיים בטיפול, אך הטיפול באינסולין עדיין מלווה בתנודות ברמות סוכר וע"י כך גם טומן בחובו סיכון לסיבוכים בריאותיים לטווח הארוך.

​

לכן, בשנים האחרונות, מאמצי מחקר גדולים יותר מושקעים בטיפולים של החלפת או השתלת תאים אצל סוכרתיים, בתקווה שתאים כאלה יהיו עמידים לאורך זמן.

הכיוונים החדשים כוללים:

השתלת תאים או השתלת לבלב: הרעיון הוא להחליף את התאים שנפגעו או את האיבר כולו. מגבלת השיטה היא מציאת תורמים וגם יכולת הקליטה אצל הנתרם, והיא מחייבת ניתוח מאד מורכב ומסוכן.

השתלת תאי גזע: המחקר מראה פוטנציאל שהשתלת התאים יכולה להבריא תאי בטא פגועים ואף לעקוף או לעצור את פעולת מערכת האוטואימונית שגורמת להרס תאי הבטא. התאים המושתלים מכוסים בחומר ש"מחביא" אותם ממערכת האוטוימונית כדי שלא יפגעו.

השיטות הנ"ל נבדקות ע"י מספר קבוצות מחקר מובילות בעולם. עדיין אין יישום אפשרי בבני אדם אבל המחקר מתקדם ויש סבירות מסוימת שהמאמצים הנ"ל יביאו לשינוי משמעותי בטיפול בשנים הבאות