ספק  האנרגיה  של גוף האדם  הוא המזון – המזון  שאנו אוכלים מספק לגוף את האנרגיה הדרושה לו לביצוע כל הפעולות החיוניות. כאשר  אנו אוכלים מגיע המזון לקיבה ולמעי, שם הוא מתפרק וחלקו הופך לסוכרים (פחמימות). מהמעי נספג הסוכר למחזור הדם בצורה  של סוכר פשוט – גלוקוז, שם הוא מגיע אל התאים והופך לאנרגיה.

על מנת שהגלוקוז יוכל  להיכנס לתאים ולהפוך לאנרגיה זקוק  הגוף למפתח. המפתח לתאים הוא הורמון האינסולין המיוצר ע"י תאים הנקראים “תאי ביטא", הנמצאים בבלוטת הלבלב. אם מסיבות שונות הלבלב אינו מייצר אינסולין או אינו מייצר מספיק אינסולין, הרי שהסוכר במקום להיכנס לתאים ולספק אנרגיה נשאר במחזור הדם מבלי שהגוף יכול להשתמש בו. או אז רמת הסוכר בדם עולה ועודף הסוכר בדם מופרש בשתן.

כאשר תאי הביטא בלבלב שמייצרים את האינסולין נהרסים, מסיבה גנטית מולדת או על רקע הליך דלקתי או כל סיבה אחרת, מצב זה אינו הפיך ולא ניתן לריפוי, כלומר זהו מצב כרוני. כאשר  הלבלב אינו מייוצר את האינסולין, על החולה לקבל את האינסולין מבחוץ ע"י זריקות. אין אפשרות לתת אינסולין בצורת טבליות או סירופ, מאחר וההורמון הינו חלבון מורכב ומתפרק במערכת העיכול.

כאשר תאי הביטא מייצרים אינסולין אולם לא בכמות מספקת כדי להתמודד עם צרכי הגוף כמו במצב של השמנה, מדובר בסוכרת הניתנת לטיפול על ידי דיאטה, הגבלת פחמימות, פעילות גופנית וטיפול תרופתי.

כאמור, מחלת הסוכרת  אינה ניתנת לריפוי,  אולם ע"י טיפול נכון היא  ניתנת לאיזון. על מנת לאזן את הסוכרת יש לבצע  באופן שגרתי את הפעולות הבאות:

סוכרת נעורים התלויה באינסולין, מחלה אוטואימונית הנקראת גם סוכרת מסוג 1, מתפתחת כאשר הלבלב מפסיק לייצר אינסולין. סוכרת זו פוגעת בילדים, בני נוער ומבוגרים. כדי לחיות, אנשים עם סוכרת נעורים זקוקים לזריקות מרובות של אינסולין מדי יום או להזלפה רציפה של אינסולין באמצעות משאבה, כתחליף לאינסולין העצמי. הגורם לסוכרת נעורים היא תוצאה של שילוב בין גורמים גנטיים אימונולוגיים וסביבתיים.

התסמינים של סוכרת נעורים כוללים:

צמא קיצוני, השתנה תכופה, ישנוניות או עייפות, תאבון מוגבר, ירידה פתאומית במשקל ללא הסבר, שינויים פתאומיים בראייה, סוכר בשתן, ריח מתקתק מהפה, נשימה כבדה או מאומצת, קהות חושים או אובדן הכרה. תסמינים אלה עלולים להופיע באופן פתאומי. בבנות צעירות יכול להתבטא בסימנים של גרד ממושך בפות.  בתינוקות עד גיל שנתיים יכול להתבטא רק בשתייה מרובה, ברעב ולעיתים רק בקושי נשימה משמעותי.

סוכרת  מבוגרים, שאינה  תלויה באינסולין, הנקראת גם סוכרת מסוג 2,  ניתנת לטיפול ע"י דיאטה בלבד או כדורים וירידה במשקל. אנשים עם סוכרת מסוג 2 מייצרים אינסולין, אך הגוף שלהם אינו מסוגל להשתמש בו ביעילות. סוכרת מסוג 2 בדרך כלל מאובחנת אצל מבוגרים, ואינה תמיד מצריכה זריקות אינסולין. אולם, השמנת יתר הובילה לאחרונה ל"מגיפה" של מקרי סוכרת מסוג 2 בקרב מבוגרים צעירים וילדים מתחת לגיל 10.

תסמינים של סוכרת מסוג 2 כוללים:

כל התסמינים המפורטים לגבי סוכרת נעורים, ובנוסף: זיהומים חוזרים או קשים לריפוי בעור, בחניכיים או בדרכי השתן; ישנוניות; נימול בידיים או ברגליים; גרד בעור ובאיברי המין.

 שתי המחלות נושאות את אותם הסיבוכים הצפויים לטווח הרחוק הנובעים מחוסר יציבות ברמות הסוכר: אי ספיקת כליות, מחלות לב ועיוורון. אך סוכרת נעורים נושאת עמה סיכון נוסף בטווח הקצר: עליה משמעותית ברמת הסוכר עלולה לגרום לאשפוזים ואפילו מוות. כתוצאה מכך, הורים לילדים ופעוטות חולי סוכרת נעורים אינם יכולים להשאיר את ילדם עם אדם אשר אינו יודע כיצד לתפקד ולטפל בסוכרתי במקרים כאלו. בשני המצבים יתכן מצב מסכן חיים של ירידת ערך הסוכר לרמות נמוכות ואיבוד הכרה, וזאת על רקע חוסר איזון בין הטיפול התרופתי לתזונה באותו רגע.

סוכרת נעורים משמעה שהגוף אינו מייצר אינסולין כלל, הורמון הנדרש לגוף על מנת לפרק את הסוכר או לדללו. חולי סוכרת נעורים צריכים להזריק את האינסולין באופן ידני מספר פעמים ביום או שהם ימותו. אצל חולי סוכרת מבוגרים הגוף מייצר אינסולין והרבה, אך הגוף מסרב להשתמש באינסולין- מצב אשר מחייב טיפול בכדורים ושינוי באורח החיים. לעיתים ישנו צורך בטיפול בזריקות אינסולין, אך סימני המחלה לעיתים אינם מופיעים שנים.

ההבדל הברור ביותר בין שתי המחלות הינו בטיפול ותוצאותיו. חולי סוכרת נעורים חייבים לבדוק את רמת הסוכר בדם בכל מספר שעות ולהזריק אינסולין, מצבים אשר בהם התנודות בין סוכר גבוה מאוד וסוכר נמוך מאוד עשויים להיות מסכני חיים במידה ואין מניעה והתמודדות מותאמת איתם. עבור המשפחות של חולי סוכרת נעורים ההתמדה, המשמעת והחרדה הם מאפיינים נוספים וחשובים באבחנה בין שתי המחלות.