אני בטוחה שיצא לכם לעזור למישהו במשהו מתי שהוא. איך הרגשתם? מה חשתם?  איך זה השפיע על הלך רוחכם?

תחשבו עכשיו כיצד מתעצמים כל אלו כאשר אתם בוחרים במטרה נעלה ומוכנים להירתם למענה.

שלום שמי מירה ג'רסי ואני אמא של נועה, שאובחנה בגיל 6 בסוכרת נעורים וחיה אתה כבר למעלה משני עשורים.

כשהיא ושתי אחיותיה היו בוגרות דיין החלטתי שהגיע זמן להתנדב ולתת לקהילה. חיפשתי מקום שבו ארגיש בנח ושבו אוכל להתחבר לאנשים ולמטרה ואוכל להביא לידי ביטוי את היכולות והחוזקות שלי. ניסיתי בכמה מקומות והרגשתי ש"זה לא זה" ואז החלטתי להתנדב באגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל.

הכרנו את פעילויות האגודה מאז אבחונה של נועה ואף לקחנו בהם חלק לאורך השנים: נועה היא בוגרת הקייטנות הרפואיות של האגודה, ובמסגרתן אף הכירה את חבריה הטובים אשר מלווים אותה גם כיום.

באתי ללא שום ציפיות מיוחדות חוץ מהרצון לתת מזמני למען מטרות האגודה, וכיום אחרי 5 שנים של התנדבות, אני מעורבת בארגון  הכנסים ומפגשי המשפחות ומהווה חלק מצוות האגודה אשר לוקח בהם חלק.

אני חשה תחושה עילאית של סיפוק, שביעות רצון מעצמי והנאה מהיכולת לעזור למשפחת הסוכרתיים. הניסיון וההיכרות האישית עם האתגרים אשר מלווים את החיים עם סוכרת במשפחה, מאפשרים לי להבין את הצרכים ולהזדהות עם התחושות של ציבור הסוכרתיים בהתמודדות עם הקשיים ולשתף בהתמודדות של משפחתנו לאורך הזמן.

היום אני מרגישה כחלק מהאגודה, אשר פועלת ללא לאות למען ציבור הסוכרתיים ושמחה להיות חלק מהעשייה המרובה