החברות שלי סבלו את זה רק שבוע (למזלן. מסכנות שכמותן). כבר בשבוע השני ללימודים התחברתי למשאבה. לא התלבטתי במיוחד אם להתחבר למשאבה או לא, היה לי ברור שאני מתחברת. לא חשבתי על החסרונות של משאבה. למען האמת, גם לא חשבתי על היתרונות של משאבה. בכלל לא חשבתי על הדברים האלה, פשוט החלטתי שאני מתחברת. רק אחר כך גיליתי את היתרונות והחסרונות של משאבה. אז ככה: מבחינת איזון, המשאבה באמת ממש עזרה לי. אני לא יכולה לייעץ לכם באופן אישי, אני לא הרופאה שלכם, אבל האיזון שלי די השתפר מאז שהתחברתי למשאבה. יותר קל לי לאכול, כי אני יכולה להזריק בכמה מנות במהלך הארוחה. פעם הייתי צריכה להחליט מראש מה וכמה אני אוכלת. בקיצור, מבחינת איזון וחופש מהסכרת, אני חושבת שמשאבה עדיפה בהרבה.עוד יתרון גדול זה פחות דקירות, כמובן. אני אישית ממש מפחדת ממחטים, וגיליתי שהרבה יותר נחמד דקירה אחת פעם בשלושה ימים, מאשר הרבה דקירות ביום. היגיון פשוט. עד עכשיו הכל סבבה. משאבה נראית כמו הפתרון המושלם ל… טוב, להכל. יש רק בעיה קטנטונת פיצפונת. כל כך קטנה שהיא ממש מקשה עליי. ממש. בטח כבר ניחשתם, בעיית הנוחות. באמת בעיה. אני דתיה, ואני לובשת חצאיות. אין לי הרבה חצאיות עם כיסים, והרבה פעמים אני תקועה עם המשאבה על קליפס. הקליפס הוא (לדעתי) גדול, מגושם, מכוער ומעצבן. בלשון המעטה. לא מזמן הזמנתי בירית מיוחדת למשאבה, ממישהי סכרתית שתופרת דברים נחמדים כאלה (ביריות למשאבה, נרתיקים מיוחדים למשאבה, כיסים נסתרים למשאבה, הבנתם את הרעיון). הבירית ממש נחמדה, אבל היא מתאימה לשמלות וחצאיות ארוכות, וזה לא מה שאני לובשת לבית-ספר. אופס. אז עצה שלי לכל מי שיש לו משאבה, או שעומדת להיות לו משאבה, תצטיידו בכיסים. הרבה כיסים.

נ.ב. אם זה מדאיג אותכם, לא קשה במיוחד להתלבש עם משאבה. אני בדרך כלל מורידה אותה כשאני מתלבשת, ואחר כך מחזירה.

שפחתכם הנאמנה (שהולכת עכשיו לקנות מלא חצאיות עם כיסים),

תמה.